1. 1 דרומי 30 במרץ 2008 בשעה 2:11

   
   לא ראיתי את הבאנר, אבל IP זה לא הדבר הזה שהמחשב שלך שולח לכל מי שהוא ניגש אליו ברשת?

2. 2 אפי פוקס 30 במרץ 2008 בשעה 2:15

   
   לא אמרתי את זה בתור קטע של פגיעה בפרטיות. ברור שזה סתם קטע מפגר שנועד להפוך את הבאנר ליותר הידודי ומאגניב, אלא שזה סתם ניראה כמו טריק זול ומעפן שלא מתאים בכלל לארגון בסטנדרט הזה. זה כמו שבנק ישראל יבקשו ממך להזין את שער הדולר בשביל לצפות במשרות שלהם, זה פשוט לא רציני.

3. 3 רואה שחורות 30 במרץ 2008 בשעה 2:45

   
   אני לא יודע מה איתכם, אבל ה-IP שלי הוא 127.0.0.1

4. 4 מאזינה ברקע 30 במרץ 2008 בשעה 2:48

   
   ר”ש לול!

5. 5 מורד שטרן 30 במרץ 2008 בשעה 3:35

   
   אפי, אמנם לצאת בהודעה שאתה הולך לתבוע את עצמך זה קצת חריג ולא ברור ( אבל עושה אחלה של באזז ), אבל הפרסומת עצמה גאונית ( לדעתי ), זה שהגיפ’ הקטן “יורד” על אחיו הגדול זה רעיון מקורי ומעניין מאד ! ( אולי זה אומר משהו על הרמה של ההומור שלי אבל זה אפילו גרם לי לצחוק… )

6. 6 עובד שב"כ לשעבר 30 במרץ 2008 בשעה 4:02

   
   אני קורא קבוע בבלוג ומגיב מזדמן, אך הפעם אאלץ לשמור על אנונימיות, על אף שדבריי אינם סודיים כלל וכלל.

   לא ראיתי את הבאנר, אבל ראיתי הרבה דברים שנשמעים דומים. הן במחלקת כוח האדם והן במערכות המידע (לטובתה מיועד הקמפיין) יושבים אנשים שמנסים כל הזמן להציג את הארגון שלהם בצורה אטרקטיבית, בזמן שתנאי העובדים והיחס אליהם - כפי שציין אפי - הולכים ומתדרדרים.
   האנשים האלה חושבים באמת ובתמים שדאחקות שושואיסטיות בסגנון 24 הן מה שיגרום לכל אותם מהנדסים מהשוק הפרטי לעבור אליהם. כתוצאה מכך, הארגון מתמלא ב”חולי מודיעין” דומים שבטוחים שהם עובדי ה-IT של ג’ק באוור, ובועת הפרובנציונאליות רק מתחזקת, בעוד שלכל האנשים שבחוץ - ולכמה פקוחי עיניים בודדים בפנים - ברור כמה פאטתי הנסיון להציג עבודה בשב”כ כמגניבה וייחודית, כשבפועל מדובר על עבודת 8:30 - 17:30 סטייל בנק הפועלים, על כל המשתמע מכך.

7. 7 אפי פוקס 30 במרץ 2008 בשעה 4:11

   
   עובד שב”כ- על אף שבא לי לבדוק את כתובת ה-IP שהוורדפרס שומר לכל תגובה ולהשוות למגיבי העבר, אני אמנע מכך ורק אומר- שעובדי בנק הפועלים מקבלים יותר
   את הדיעה שלי לגבי התגמול שמרשתי זרועות הבטחון צריכים לקבל הבעתי מספר פעמים- מקבלי ההחלטות יצטרכו להתעשת ולהבין מתישהו שמוראל, תחושת שליחות, ושאר אלמנטים לא ממוניים - לא עובדים יותר במדינת ישראל. מי שרוצה כוח אדם איכותי, שילמד לתגמל אותו.

8. 8 אלעד-וו 30 במרץ 2008 בשעה 4:23

   
   ר”ש יא זבל, הבטחתי לך שאני אפיל את המחשב שלך, ובמקום זה נפל לי הווינדוז. יא אללה! חכה חכה אני אתפוס אותך, יש לי את ה-IP שלך, הנה אתה הולך ליפול אני עכשיו בדיוק מריץ סקריפט שהולך להפיל לך את המ
   elad-vav connection timeout

9. 9 עובד שב"כ לשעבר 30 במרץ 2008 בשעה 4:30

   
   אפי, אתה מוזמן להשוות. עבדתי בשב”כ, סמוך עליי שאני יודע להשתמש ב tor

   וכן, שכחתי שההבדל העיקרי הוא במשכורת. עברו כמה שנים בכל זאת.

10. 10 אורי 30 במרץ 2008 בשעה 5:44

    
    אפי, למה אתה מלכלך? זה לא המשכורת, אנחנו עובדים בשביל הציונות.

11. 11 אפי פוקס 30 במרץ 2008 בשעה 5:58

    
    אצלי זה קרוב- אני עובד בשביל הציניות. (ונהנה מכל רגע)

12. 12 עומר רוזן (אחד שיודע) 30 במרץ 2008 בשעה 6:13

    
    אהבתי את המשפט האחרון!!!
    אתה קופירייטר מבוזבז. יכלת לסגור איזה 5 בחודש במקום בדבר הזה שאתה עובד בו. איך זה נקרא? משפטים?

13. 13 אפי פוקס 30 במרץ 2008 בשעה 7:02

    
    עומר- החלום שלי תמיד היה קופרייטר, אני בינתיים מגשים את החלומות של סבתא שלי.

14. 14 BoR|S 30 במרץ 2008 בשעה 8:53

    
    אולי אנחנו לא בארצות הברית או במדינות אחרות בהן הגיוס אינו חובה, אבל לדעתי בכל המדינות האלה מתקיימים פעמים רבות קמפיינים פרסומיים נוצצים לחיל האוויר או חיל הים או מה שלא יהיה. אז למה לשב”כ אסור?

15. 15 אפי פוקס 30 במרץ 2008 בשעה 11:23

    
    בוריס, תודה שיש הבדל בין גיוס מלש”בים מעיירות פיתוח אמריקאיות למות בעיראק לגיוס לגופי מודיעין מתקדמים…

    אני לא מאמין שהFBI או הMI6 מגייס ככה. ואולי כן… זה עדיין מטופש

16. 16 עומר רוזן (אחד שיודע) 31 במרץ 2008 בשעה 7:08

    
    אני משער שמשפטים זה סוג של קופירייטינג.

17. 17 רונית 2 באפריל 2008 בשעה 6:31

    
    אדם שוב מגיב לך:

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=373676

18. 18 אפי פוקס 2 באפריל 2008 בשעה 7:46

    
    תודה על ההפנייה רונית. אבל לא התמקדתי בביקורת נגד הבלוגים, אלא על קמפיין הבאנרים עם ה-IP.

19. 19 BoR|S 27 באפריל 2008 בשעה 1:47

    
    אפי, שים לב שבתגובה שלי התייחסתי במיוחד אל חיל האוויר או חיל הים, ולא אל מה שקרוי “צבא” בכוחות המזוינים של ארצות הברית (וצבא יבשה בכל מקום אחר בעולם). גם בתקופה שבה היה בארצות הברית גיוס חובה, אנשים יכלו להתנדב לזרועות אחרות ככתוב לעיל. אם היחידה יוקרתית, אבל אף אחד לא מתגייס לשם (או לכל הפחות, אחוזי הגיוס צונחים), אז אני לא בטוח כמה היוקרה הזו תהיה שווה בעוד כמה מחזורי גיוס/פרישה. אם הוכח שזה עובד, אז למה לא לנסות את זה?

    מעבר לזה, גם אם היחידה או הזרוע הצבאית אינה מובחרת או מיוחדת, אם אתה יוצר מסביבה הילה של עליונות, אז תזכה לאחוזי גיוס רבים יותר (תראה מה קרה עם הגיוס לחיל התותחנים אחרי כתבות ההלל של חדשות ערוץ 2 במהלך מלחמת לבנון השנייה. אגב, אני לרגע לא בא לזלזל בחיל התותחנים אם השתמע מכך, לא סתם אומרים שהארטילריה היא אלת הקרב {בתרגום חופשי מרוסית, אבל בטח יש משפט מקביל בעברית}).

השארת תגובה