1. 1 remotb 11 בנובמבר 2007 בשעה 11:12

   
   כה לחי!
   אני הבנתי את העניין הזה לפני יותר משנה, כשחזרתי מאירלנד, שם החוק הזה כבר קיים זמן מה. האירים, יש לציין, הינם דמויי קטרים אנושיים. מעשנים בכל הזדמנות, והרבה, ועדיין, הבארים נקיים, החנויות ריחניות ובבתי-הקפה אפשר לנשום. יותר מכך, העניין של לקום עם הסיגרייה והבירה ולצאת החוצה הפך לאירוע מכונן מבחינת אותו הערב, כאשר אתה פוגש אנשים, מדבר איתם, ובעצם מנהל עוד מערכת חברתית.
   דבר אחד חשוב - איזור המדרכה ליד פאבים יהפוך בקרוב למאפרה אחת גדולה אם לא יתקינו מתקנים נורמליים לשם איפור.

2. 2 Asaf 11 בנובמבר 2007 בשעה 12:46

   
   תגובה לקטע
   ======
   להלן שאלה תאורטית בעליל:
   נניח ובפאב מסוים יושבים חמישים בני אדם. כל ה-50 מסכימים לחלוטין שיהיה עישון בפאב בזמן שהם נמצאים בו. קיימת ודאות גמורה באשר להסכמה ולחופש הרצון של כל אחד מהם.
   האם גם אז מוסרי שיתקיים איסור עישון באותו פאב?

3. 3 בן אבויה 11 בנובמבר 2007 בשעה 12:49

   
   ניתוח מעולה. אני גם מאד נהנה מהחוק אבל לדעתי הוא בעייתי. אם באמת לעשן בפרצוף של משהו אחר הוא מעין תקיפה, אז יש לזה כמה השלכות. למשל, צריך להיות אסור לעשן ליד מישהו אחר גם בבית הפרטי שלך. וזה צריך להיות עבירה פלילית.

4. 4 sickbar 11 בנובמבר 2007 בשעה 12:56

   
   אפי, אני שוב אוהב אותך (טוב, בעצם לא הפסקתי).
   לבן - זו שאלה מעניינת. בניגוד למי שרוצה לדקור אותך, כאשר חבר מוציא סגרייה אתה יכול לעצור אותו במילה. אז נכון שזו “תקיפה” אבל אחת שאפשר לסגור בלי להגיע לבית חולים ובית משפט.

5. 5 אפי פוקס 11 בנובמבר 2007 בשעה 1:07

   
   אוףףףףף אבל אמרתי בלי להיות פילוסופי….

   אסף- התשובה היא פשוטה, והיא טמונה במילה “פאב”. כל עוד זה מקום ציבורי שמציע את שירותיו לקהל הרחב, או לקהל בלתי מוגדר כלשהו, לא יכולים להיות בו, תיאורטית, אנשים שתמיד יסכימו לכך שיהיה עשן באותו המקום. תראה בעיניין זה את חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס”א-2000 ואת ההבדלה שהוא עושה בין בית עסק וכו’.

   אם 50 אנשים רוצים לשבת בבית של מישהו ולעשן (לא רק טבק) אני בעד. אבל לא כשזה מגיע למקום ציבורי.
   וחאלאס עם השטויות האלה, אני מעשן כבר יותר מ8 שנים, במגמת הפסקה, ואני לא מכיר יותר מידי אנשים שיגידו לך שזה טוב או לא.

   לא, המדינה לא צריכה להתערב בחייהם ובבריאותם של אנשים, יש לי דיעה מאוד חריגה ועקשנית בנושא, אבל פה מדובר בהסדרה של מערכת היחסים בין פרטים לא מוגדרים, בידיוק המקום הקלאסי לחוקק חוק ולהתערב.

   ולא (בן אבויה), *ברור* שלעשן מול מישהו בפרצוף זאת לא תקיפה, זה סתם מסריח ומטריד. יש אנשים שלוקחים היגיון בריא ומקצינים אותו עד כדי טיפשות. צריך להתעלם מהם בעדינות. (בידיוק כמו שלנשק למישהו את התחת זה לא מעשה סדום).
   ססעמק. אמרתי בלי פילוסופיה.

6. 6 eli2 11 בנובמבר 2007 בשעה 3:03

   
   לאסור לעשן בפאב זה כמו לאסור לי לעשן בבית.
   פאב זה מקום פרטי של מישהו, מישהו שקנה אותו, בנה אותו ומחזיק אותו. אם אותו מישהו מחליט שמותר לעשן עצלו אז ככה צריך להיות ואם אתה סובל מזה שמעשנים בפאב אז אל תבוא לשם, בחירתך החופשית והפסד של אותו בעל הפאב. בעל המקום צריך להחליט אם הוא רוצה פאב של מעשנים או לא ולשים הודעה שזה פאב של מעשנים או לא מעשנים. צריך לתת בחירה. זאת לא דמוקרטיה, אלה דיקטטורה.

7. 7 א.ר. 11 בנובמבר 2007 בשעה 3:30

   
   אלי,
   לאסור לעשן בקולנוע זה כמו לאסור לי לעשן בבית.
   קולנוע זה מקום פרטי של מישהו, מישהו שקנה אותו, בנה אותו ומחזיק אותו. אם אותו מישהו מחליט שמותר לעשן עצלו אז ככה צריך להיות ואם אתה סובל מזה שמעשנים בקולנוע אז אל תבוא לשם, בחירתך החופשית והפסד של אותו בעל הקולנוע. בעל המקום צריך להחליט אם הוא רוצה קולנוע של מעשנים או לא ולשים הודעה שזה קולנוע של מעשנים או לא מעשנים. צריך לתת בחירה. זאת לא דמוקרטיה, אלה דיקטטורה.

   פעם עישנו בקולנוע (מקום בילוי דומה מאוד לפאב, ואפילו יותר למועדוני הופעות - עוד מחוז בלתי מעורער של מתנגדי החוק). גם במטוסים (חלקם של חברות פרטיות), וגם במשרדים - לא בחדרי עישון מיוחדים. היום לא, על פי חוק. ולמרות שהיה מי שהתלונן בהתחלה, היום זה פשוט הסטטוס קוו עליו אך אחד אינו מערער. גם זה יהיה, בעוד שנתיים או שלוש. אני לא רואה הבדל גדול.

8. 8 אפי פוקס 11 בנובמבר 2007 בשעה 3:46

   
   אלי2- שטויות במיץ.

   לפי הכלל שלך מותר לתלות בכניסה לפאב “אין כניסה לכושים”, לא?

   אם הפאב היה “מועדון חברים פרטי”, אז אתה צודק. אבל פאב מזמין לתוכו את הציבור, ציבור לא מסויים. פאב הוא מקום ציבורי. כמו קולנוע, מסעדה, או בית פרטי.

9. 9 kusit3g 11 בנובמבר 2007 בשעה 4:16

   
   אובויוסלי לא קראת מילה ממה שכתבתי (כולל למשל את התמיכה בהוצאת הניקוטין והטבק מחוץ לחוק), ומכיוון שכך, אתה יכול לפרצץ כאוות נפשך על “זכותך לנשום אוויר נקי”, אבל מבחינת חוקי מדינת ישראל, שאינם מגדירים את הניקוטין או את עשן הסיגריות כסם מסוכן או כחומר מסוכן, מאפשרים מכירת סיגריות בכל מקום וללא רישיון מיוחד, ואף גובים מסים על סיגריות, אוויר עמוס בעשן סיגריות הינו אוויר נקי, ממש כמו אוויר רחובותיה של העיר ת”א, ולכן החוק הזה פוגע בזכותי הלגיטימית לצרוך חומר בטוח לשימוש ולא ממכר בכל מקום שבו אחפוץ. אין לך שום זכות לדרוש לכפות עלי בחוק להימנע מלעשות משהו כי הוא “לא נעים לך” או כי הוא גורם לך לעשות משהו שהוא בסופו של דבר בחירתך החופשית (אגב, “אוי אוי אוי, המעשנים גורמים לי לעשן” - זה באמת אחד הטיעונים היותר אידיוטים ששמעתי בכל הוויכוח הזה). מאחר ועישון לפי תפיסת המדינה הוא בחירתי החופשית ואינו מזיק לבריאות הציבור, זו בעייתך שלך לדאוג לעצמך למקומות בילוי שיתאימו לצרכיך המיוחדים לפי בחירתך החופשית. או בקיצור, טיעוניך לגבי חוק העישון נמצאים בסתירה ישירה לטיעוניך לגבי מאמצי החקיקה בעניין הדיור, והסתירה שלהם היא על בסיס ליברלי טהור.

   ואני חייבת לומר, שלי באופן אישי נמאס כבר מזמן ממקומות בילוי בת”א, ואני באמת מעדיפה לשתות את הגריי גוס הנפלא שרכשתי בדיוטי בחיק ביתי עם חברי (ובכלל, עדיף לרכוש בקבוקי אלכוהול ולשתות עם חברים בבית. גם בקבוק גריי גוס במחירי ישראל בסופו של דבר עולה פחות משתי יציאות למקום רועש, דוחה, עם שירות גרוע ושגובה מחירים מופקעים, כמו 99% מהפאבים כאן), לכן החוק באמת לא מזיז לי את קצה האומביליקוס. אני פשוט מוצאת את העיסוק בהכנסת ניאו קונס לסתירות עצמיות והוצאת האלימות הטבועה בבסיס תפיסתם, ז”א, פניהם האמיתיות, החוצה כבילוי שעות פנאי מענג.

10. 10 אפי פוקס 11 בנובמבר 2007 בשעה 5:00

    
    יונית. קראתי טוב טוב את מה שרשמת. אני עמוס בעבודה אז אני אקצר (וסליחה מראש על הדוגמא):
    אין חוק ולא צריך שיהיה חוק שיגדיר שחרבון הוא תקיפה או סם מסוכן או וואטאבר, אבל אני עדיין לא מחרבן לך על השולחן שלך בבית הקפה השכונתי, ואני חושב שאם הייתי עושה את זה הייתי מוקע על ידי החברה כי זה מסריח, לא נעים, ומגעיל אם אני לא זה שעושה את זה.

    במילים אחרות, חרבון בפומבי, כמו עישון, הוא לכל הפחות (ומבלי להכנס לסוגיית הבריאות למעשן ולסובביו) מעשה שעלול, בסבירות גבוהה בהחלט להטריד את הסובבים של עושה הפעולה. (נקודה) ומי שרוצה לחרבן, כמו לעשן, שיעשה את זה איפה שהוא רוצה, כל עוד זה לא עלול, פוטנציאלית להטריד אחרים.

    פאב הוא מקום שמזמין את הציבור (פאבליק, כמה סמנטי) להכנס אליו, ובידיוק כמו שהוא לא יכול להפלות חלקים בציבור, הוא לא יכול להוות הזמנה למטרידים.

    ובעוד כמה מילים אחרות- זה שעישון הוא נורמה חברתית רחבה, לא הופך אותו לנעים יותר למי שלא עושה אותו. אם זה היה דבר שלא משפיע על הסביבה, ולו בגלל הריח לבדו, מילא. אבל הוא לא, אם הוא לא מסרטן, או גורם למחלות, הוא לא נעים, לפחות בחלל סגור ואטום כמו פאב.

    על כן, ראוי שלא יהיה מותר לעשן בפאב, בחוץ כן, בפאב לא. במקרה של פאב, גודל ההטרדה למי שלא מעשן, גדול מהחופש של המעשן, וזהו. חאלאס, סוף פסוק.

    (נ.ב. הפאב שיצאתי אליו שבו גיליתי את נפלאות האוויר הפתוח והבגדים הלא מסריחים היה דווקא ה’דיוק’ בחיפה, ולא בתל אביב)

11. 11 אפי פוקס 11 בנובמבר 2007 בשעה 5:06

    
    עכשיו רק שמתי לב לזה שהרמת מולי את חרב המלחמה שלי ברנט-קונטרול (ששתיקתך בנושא, אגב, תמוהה). ההבדל בין חוק העישון לרנט קונטרול הוא פשוט וקל:
    חקיקת רנט קונטרול תפגע בשוק, בזכויותיהם של בעלי הדירות, וכל האנשים שרוצים לגור בתל אביב ומסוגלים לשלם על זה בשביל להגן על כמה כמה פרצצנים שרוצים לגור בזול וישארו תקועים בדירות הללו.

    חקיקת העישון תפגע בכיף של כמה פרצצנים שרוצים לעשן בפאב, כעל הכף השניה מונחת בריאותם (המוטלם בספק) ניחוחם, והאוויר החופשי של כל אחד אחר.

    בשני המקרים מאזן הנזק, ומונע הנזק הגדול ביותר הוא אחר. לא ראוי להגן על המעשנים בידיוק כמו שלא ראוי להגן על אלה שרוצים להגיל את שכר הדירה.

    הינה ההשוואה.

    בא לי לעשן עכשיו. ססעמק.

12. 12 יהונתן 11 בנובמבר 2007 בשעה 6:04

    
    אפי,
    כמה סוגיות קטנות:
    א. אותי מאוד מטריד ילדים קטנים במסעדות, זה מפריע לי להנות מהארוחה ואני מעדיף שלא יהיו לידי ילדים, האם ראוי להוציא אותם מחוץ לחוק?

    ב. אולי נוציא סיגריות מחוץ לחוק? באמת! זה יעזור לכל הרוצים להגמל להגמל בקלות ויגרום למי שלא רוצה להגמל להיות עבריין, מה שיקל על אכיפת חוקי העישון.

    תבין, המדינה מרוויחה ה-מ-ו-ן כסף ממס על סיגריות, ועכשיו היא תרוויח גם מקנסות. המדינה בחיים לא תוציא את הסיגריות מחוץ לחוק עקב אינטרסים כלכליים.

13. 13 אורי דרור 11 בנובמבר 2007 בשעה 6:19

    
    יהונתן:
    לגבי א.- אתה דמגוג.
    לגבי המס על הסיגריות - אתה צודק, אבל מה הקשר לטיעון שלך?

14. 14 mambo 11 בנובמבר 2007 בשעה 6:21

    
    קבלו את השלט הבא:
    “בהיכנסך למקום בילוי זה הינך מסכים כי אנשים אחרים יעשנו במקום והינך מוותר על כל טענה הקשורה בכך”.

    הזוי כמו החוק הדפוק הזה…

15. 15 אפי פוקס 11 בנובמבר 2007 בשעה 6:43

    
    יהונתן. בינינו, עישנתי גם איתך, גם עם יונית, וגם עם שוקי. גם אז יצאנו למרפסת ולא עישנו מול כולם.

    ממבו, מבלי להסגיר את זהותך, פירקתי איתך במשך 40 יום וליל כמה פקטים של מלבורו, וגם אתה לא עישנת מול האנשים שהיו איתנו כי זה הפריע להם.

    פאב זה לא בית פרטי, פאב זה מקום ציבורי, זה מקום סגור, סתמו את הפילוסופיה הצדקנית שמתעוותת לצורך האינטרסים הקיומיים הצרים שלכם, ואל תעשנו במקום סגור שיושבים בו אנשים אחרים.

    תהיו גברים (או נשים) ותודו שלעשן זה סבבה, אבל לא צריך להסריח לאנשים אחרים את החיים ויש הבדל בין ילד שמפריע במסעדה לבין סיגריה.

    ויהונתן- אני יודע שהמדינה מרוויחה כסף על סיגריות/ חומרים מסרטנים/ זיהום אוויר/ מלחמות שווא, ובגלל זה היא לא מחוקקת חוק נגד עישון/הפצת חומרים מסרטנים/מפעלים מזהמים/שרי בטחון מגלומנים. שום דבר מהפרצוצים שאתה ועוד אנשים מעלים לא ישנה את זה שהחוק הזה, על אף כל הרעות והחולות שיש בעולם, ניראה לי כפתרון מצויין לציבור בכללותו. רוצה לעשן? לא במקום סגור בבקשה. לא בקניון, לא במקום העבודה, לא בקולנוע, לא בבית חולים, ולא חביבי, גם בפאב. אפילו שהוויסקי יורד מצויין עם סיגר ביד.

    התיאוריה שלכם מאפשרת לעשן בקולנוע, בבתי חולים, ובמעליות רק כי אתה והכוסית נפסתם לזה שזה לא מופיע בפקודת הסמים המסוכנים… באמת.. תעשו לי טובה: תכבו את הסיגריה בכניסה, ותדליקו את השכל הישר.

16. 16 אורן צור 11 בנובמבר 2007 בשעה 6:46

    
    הוצאת הסיגריות מחוץ לחוק - זה בדרך. כרגע זו גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בפניה אבל האיסור הגורף על עישון במקומות ציבוריים וירידה במספר המעשנים בדור הבא (וחקיקה דומה בחו”ל) יגרמו לחקיקה כזו גם בארץ בעוד 10-20 שנה. כלומר אם לא תהיה קודם מלחמה אטומית עם איראן כי סיגריה מה-זה מתאימה לחורף גרעיני.

    לגבי המס על הסיגריות - מעניין אותי לראות נתונים האם המדינה מרוויחה ממס על סיגריות יותר מאשר ההוצאה על טיפול בחולי סרטן, אובדן שעות עבודה בגלל מחלות של מעשנים ובגלל הקרובים שנסחבים איתם ולא ממש תורמים למשק בזמן המחלה וכו’. השוואה כזו אולי תשמוט את הקרקע מתחת הטיעון על המיסים.

17. 17 אפי פוקס 11 בנובמבר 2007 בשעה 7:02

    
    אורן- אני אחזור על עצמי. לעשן זה סבבה, כל אחד במרחב שלו, ובמרחב הפתוח של כולם. בכל מקום שזה עלול להזיק או אפילו להטריד אחרים, צריך להגביל את זה ולו בגלל החשש שזה יפגע בבריאותם של אחרים, גם אם חשש זה לא וודאי.

    מלבד זאת, כל צורה אחרת של עישון, של כל עלה מסוג שלא יהיה, לבריאות.

18. 18 אורן צור 11 בנובמבר 2007 בשעה 8:07

    
    אפי -
    אני לא אומר שאני בעד איסור גורף על עישון אני פשוט אומר שנראה לי שזה בדרך. גם אני אוהב לגלגל איזו סיגריה עם הבירה וגם לי זה מוזר לשבת עם אצבעות חופשיות בפאב נטול עשן. אבל אני אתרגל.

19. 19 אפי פוקס 11 בנובמבר 2007 בשעה 9:40

    
    בהחלט מוזר, אפילו לא כל כך כיף. גם לי היה בא להדליק איזו אחת ביום שישי בערב. אבל אני כבר משוחד, אני רוצה להפסיק.

20. 20 עירא 12 בנובמבר 2007 בשעה 12:16

    
    א. ראש עירית ניו יורק, יהודי בשם בלומברג, דוחף חוק עזר עירוני להגנת הילד - אסור יהיה לאדם לעשן בביתו הפרטי אם הוא מגדל בו ילדים. האם החוק הזה מקובל עליך גם כן, אפי?

    ב. עד כמה שאני אנטי-עישון בצורה קיצונית, אני חושב שהחוק הזה הוא בעיה לדמוקרטיה, אבל הצעתי חלופה ואף אחד לא הגיב לי עליה עדיין - ניתן יהיה להפעיל מסעדה/פאב שמותר לעשן בהם עם רשיון מיוחד. בכל מקום נתון שבו ירצה אדם אישור מסעדה+עישון, התנאי לקבלת הרשיון יהיה שבטווח חצי קילומטר, אין יותר מ40% מקומות אוכל אחרים עם רשיון עישון (מפות כאלו קל מאוד היום לעשות). אם נגיד ברדיוס יש 4 מסעדות מעושנות ו6 נקיות, אתה כמסעדן יכול לבחור:
    * לפתוח מקום נקי
    * לבנות קיר ולפתוח זוג מקומות אחד נקי ואחד מעושן (אם זה שומר על ה40% במתחם שבו פתחת)
    * לקנות ממסעדן אחר את זכות העישון ולגלגל את העלות על הלקוחות (ויהיו מי שישלמו בשביל הכיף).

    הפתרון הקפיטליסטי היפה שכולם יוכלו לחיות איתו מצוין. לא פוגע בזכויות המעשנים ושומר על זכויות הרוצים באוויר נקי. איך?

21. 21 לרמן 12 בנובמבר 2007 בשעה 12:43

    
    “כמו לרמן רק באזור חיוג אחר”. קרעת אותי, אפי.

22. 22 אפי פוקס 12 בנובמבר 2007 בשעה 12:48

    
    א. לא. הוא לא מקובל עליי. כתבתי על זה כבר בהקשר של הצעת החוק 892. הורה יודע מה טוב לילדיו. ואם הוא פוגע באופן וודאי בילדיו, ורק אז, צריך להתערב. מאחר והוודאות שבפגיעה הבריאותית הסביבתית היא לא מכרעת עדיין בעיניי, אז אין פה שום מקום להתערב. מה גם שבבית שבו שני ההורים מעשנים (כמו הבית שלי) יש חדרים, סלון, וכו’. זו לא הצפיפות המחניקה והאינטסיבית שיש בפאב. שוב, אני מזכיר שהטיעון של הסרחון של זרים לבדו מצדיק את החוק, ולא נכנסתי לסוגיות של בריאות במכוון בשביל לא ליפול למוקש הזה.

    ב. האמת? על פניו נשמע כמו רעיון לא רע, מבלי שראשי שכלל אותו יתר על המידה אני חושב שיש פה משהו, שווה פוסט, ואולי אפילו יותר מזה, ליצור חממות של ענני פיח לטובת אלה שלא יכולים בלי:

    אני חושב רק שאתה צריך לשנות את המודל שמחלק את הרישיונות:

    הינה הצעה ידידי, אולי אפשר להגדיר שמשרד הבריאות מקצה לכל עיר או איזור מספר מסויים של “רישיונות עישון”, שעל הרישיונות הללו יש הליך של מכרז (bidding) שכל ההכנסות שלו ינותבו למימון מחקרים או טיפולים לחולי סרטן ריאות? ככה יש באמת אלטרנטיבה גם למעשנים וגם לאלה שלא.
    לגבי החלוקה של הקצאת הרישיונות אני הייתי מחלק את היחס בין המקומות המורשים למקומות הלא מורשים על סמך התפלגות המעשנים באחוזים בכל המדינה מינוס 5% (שזה מספר אצבע שמייצג את השאיפה להפחתת מספר המעשנים).
    לפי האתר הזה:
    http://www.health.gov.il/pages/default.asp?pageid=1677&parentid=709&catid=98&maincat=1
    כמות המעשנים בישראל היא 24.9% מסך האוכלוסיה הבוגרת הכשירה לשתות אלכוהול. על כן, אפשר לקבוע שכמות רישיונות העישון, שאלו רישיונות שלפיהן מותן לעשן באותו מקום בלי הגבלה, מצידי שיאפרו לאנשים בתוך הסטייק, תהיינה בידיוק 24.9% מסך העסקים שעוסקים במזון (לרבות בתי קפה, פאבים, מסעדות וכו’).
    כך שבמצב היפוטתי, אם כל עם ישראל ייצא וימלא את כל בתי העסק באותה רשות מוניציפלית, כל המעשנים וכל הלא מעשנים יבואו על סיפוקם.

    (אם אתה שואל אותי, מבחינה פרקטית, מהר מאוד אף אחד לא יירצה את הרישיון הזה, ממש לא. הפאבים בלונדון מלאים וגדושים עד אפס מקום, והסיגריות נדלקות בחוץ)

23. 23 אפי פוקס 12 בנובמבר 2007 בשעה 12:52

    
    תודה לרמן :). מה שאומר שאפשר לחלוק אחד על השני בצורה גורפת ועדיין לא להקיז דם*. (עכשיו נשאר שיונית תחזיר את הפגיון לנדן, ותזמין אותי לסיגריה).

    *- אתה עדיין לא הודעת שאתה מבין שהגבלת גובה שכר הדירה היא טעות. אל תחשוב ששכחתי

24. 24 טריש מק'מילן 17 בנובמבר 2007 בשעה 10:01

    
    אפי, קח אוויר.
    אף אחד (למעט נשים מסויימות שרואות בזה שיטת חיזור לגיטימית) לא נושף עשן בפרצוף הפרטי שלך, באופן אישי ולהכעיס. זו לא אחריותו של איש אם אתה מנסה להפסיק לעשן בפאב בערב שישי או בכלל.
    החוויה הפרטית שלך, במקרה זה, לא מעניינת אותי- מהסיבה הפשוטה שעל כל חוויה חיובית שלך אפשר להביא חוויה שלילית שלי, שהלאפרויג פשוט לא טעים לי בלי העשן בצד. בדיון בלי קשר ל”זכויות” המעשנים והלא-מעשנים, אין לטיעון החווייתי שלך תוקף. ‘צטערת.

    אגב, דווקא בגלל שאני כזו מעשנת, נמנעתי עד עכשיו מלהוציא תחת מקלדתי פוסט חוצב מאפרות בנושא. אין טעם לדבר לקירות או, כלשונך, לפרצץ. מסכימה מאד עם יונית שהמציאות חזקה מספיק בשביל לדאוג לעצמה גם ככה, ואם בינתיים אני נשארת בבית בערב שישי, אז ההפסד הוא לא רק שלי- בדוק.

25. 25 אפי פוקס 18 בנובמבר 2007 בשעה 10:20

    
    טריש. לקחתי.
    אף אחד לא נושף בפרצוף שלי, ובוודאי שלא מסיבות רעות. לי אגב, זה לא נורא כמו לאנשים שלא מעשנים אני משער. בכל מקרה. לא בגלל העובדה שאני מנסה להפסיק אני חושב שהחוק טוב, זו הייתה רק אנקדוטה אישית שלי לגבי העובדה שאני מרוצה ממנו.

    במשפט אחד מורכב שיתאר את הגישה שלי כלפי החוק הזה:

    מעשה העישון הוא מעשה אקטיבי שיוצר עשן, להבדיל מהעדר העישון שלא משנה דבר בחייהם של מסביב למעשן. בשל העובדה שלמעשה זה יש השלכות, ולו רק של סרחון או אי נעימות כלפי אנשים שלא עשו דבר, ראוי, שבמקומות ציבוריים שבהם יושבים, תחת אותה קורת גג סגורה, אנשים שמעשנים ולא משענים, שהמעשנים לא יעשו זאת. פאב הוא מקום ציבורי שעונה על הכללים הללו, ולכן לא צריך לעשן בו.

    אם פאב לא היה מוגדר כמקום ציבורי, או שעישון לא היה מדיף ריח, אז בוודאי שלא הייתה לי בעיה. אין מה לעשות, העישון הוא המעשה, ולא “העדר-העישון”, אין פה שום שיוויון או נקודת איזון. משום שצד אחד לא עשה דבר, וצד שני עושה מעשה שמשפיע על הצד הראשון, בין אם זה בבריאות או בריח או בדברים אחרים. ולכן, אם שני הצדדים הללו רוצים להשתמש באותו מקום, שכאן זה פאב, אבל במקומות אחרים זה בית קולנוע, או קניון או מה שזה לא יהיה. בוודאי שהצד המעשן, יאלץ להדחק לפינה

26. 26 אלי 16 בדצמבר 2007 בשעה 1:54

    
    האם מותר לעשן במרפסת של מסעדה השטח הוא 25% מכלל המסעדה

27. 27 גלית כהן 23 בדצמבר 2007 בשעה 1:25

    
    נאה דורש נאה מקיים! אם מועדון הופך למועדון חברים אז מותר לעשן?! הזוי לחלוטין תפתחו פאבים ומועדונים למעשנים בלבד ומי שלא מעשן יבחר אם מתאים לא להגיע או לא וישא בתוצאות אבל התעלמות מוחלטת מאוכלוסיה תגרום לגידול בבעיית הרווקות הרי לא יהיו הכריות יצמצמו את הבילויים החברתיים של אוכלוסיה מסויימת ויגרמו להחרפת מיתון במשק מפני שהרבה בתי קפה מסעדות ופאבים לאט לאט ירגישו זאת במחזוריות הריווחית ומי יודע מה יהיו התוצאות אז הלו רוצים כבוד תכבדו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

28. 28 אפי פוקס 23 בדצמבר 2007 בשעה 1:32

    
    זה יפה: חוק העישון החדש יפגע בנתוני הנישואין במדינת ישראל. את זה עוד לא שמעתי

    טוב נו. יש לי את תחושת הבטן שהרווקות במקרה הספציפי שצויין אינה דווקא נובעת מעישון… (+הרבה סימני קריאה).

29. 29 Jessica 18 במאי 2009 בשעה 4:32

    
    claret burden �according to a newand car
    north carolina auto insuranceof theirdrivers beyond theto accomplish[url=http://carinsuranceimported.com]car allowance[/url]Approved exercise isphysically fit;
    *maintained at atomic

30. 30 Janettanon 13 ביוני 2009 בשעה 4:03

    
    through pubertyforbidden way. But,youngest of threeher. My dad has
    black free girl lesbian videofemale relatives innever thought thatagain. Linda is a
    [url=http://www.smnnews.com/board/showthread.php?t=207005]college gay guy having hot sex[/url]her and my brothersshe has twohusband and son

השארת תגובה