הכתיבה מסחרית בבלוגים. נקודה שלא הוצגה.
אני רק רוצה להוסיף נקודה נוספת לדיון השאת הרווחים בבלוגים בעקבות נתי אדלר. ואני אנסה, (איך לא) להסתכל על הצד האתי שבזה.
מצד אחד:
הכסף דומה לחוש שישי שבלעדיו אינך יכול לעשות שימוש יעיל בחמשת החושים האחרים.
סומרסט מוהם
ומצד שני:
במסחר אין לשונו של אדם נשמעת אלא לכיס.
מנדלי מוכר ספרים
רוצה לומר: אין לי בעיה עם גולשים שירצו לעשות כסף מתעבורה עיוורת בבלוג שלהם שתוכפל בהכנסות פר פרסומת.
יש לי בעיה אתית עם מקרים שהויראלי ציין, והושמעו על ידי אחרים, של הפקת תוכן משווק באופן גלוי או סמוי, התערבות ספונסרים או מפרסמים קבועים. זאת משום שהם יוצרים אצל הכותב ניגודי אינטרסים בלתי נמנעים שיכולים רק להפטר ב”מניעות” במקרה הטוב (לא לרשום על מה שאתה תלוי בו כלכלית).
במקרה הרע, אמינותם של בלוגרים שמקבלים הון מחברות וגורמים שאותם הם יכולים לסקר באופן אובייקטיבי יורדת בעיני הקורא שיודע על התשלום (והרי ‘גילוי נאות‘ על אינטרסים שיש לכותב על מה שהוא כותב מן הסתם מתבקש כהתנהגות אתית בכל פרסום פומבי, ולא רק בבלוגים). בנקאי שעובד הבנק מסויים, לא ראוי לו שיפרסם פרסומים אודות ביצועיו הפיננסיים של אותו הבנק, ואם כן, ראוי שיפרסם גילוי נאות. אותו הגילוי מן הסתם ירוקן, אולי, את האינטרגרטי של אותו הפרסום, ואז המשקל הסגולי של הפרסום עלול להיות שווה כמעט לפרסומת (במקרה הטוב). כך גם בלוגר שמקבל מחשב במתנה, או שכר קבוע מחברת מחשבים. אדם שמקבל מתנה מגוף מסויים, לא יכול לפרסם ביקורת על אותה המתנה, ואם יכול, ופרסם גילוי נאות, אמינותה של הביקורת נופלת פלאים.
אפילו אני גיליתי לאחרונה שדברים שכתבתי לאחרונה, ודברים שרציתי לכתוב לא נרשמו ונמחקו בגלל שמוסד שאני תלוי בו טרח להודיע לי שהוא קורא פרסומים שלי (ואפילו תגובות שלי אצל אחרים). לזה אני קורא “מניעות באל-כורחי”. אגב, הסיפור הזה שארע השבוע, זעזע אותי ואת כל מי שסיפרתי לו את זה אישית אבל לא טרחתי לפרסם אותו בפומבי בידיוק מאותה סיבה- אני תלוי באותו המוסד. מניעות? צנזורה מרומזת? לא יודע. לא רוצה להתעסק, אז הפסקה הזאת לבדה מהווה מעיין סיכון.
אם נחזור בחזרה לעשיית רווחים מהבלוג- ההבדל המשמעותי כשאנחנו מדברים על פרסום, הוא בין שימוש במערכת פרסום רדנומאלית (כמו רשתות שותפים או גוגל אדסנס) לבין קבלת תמיכה ממפרסמים ספיציפיים. שהרי אם אני אקבל מ”תנובה” (לדוגמא) 100$ לחודש על הצבת באנר פרסומי למוצרים שלהם, אהיה מנוע, באופן חוזי, או מוסרי מלכתוב פוסט שיקטול את המוצרים שלהם. מנגד, אם לא אהיה מחויב ישירות לתנובה, אלא אשתמש בצד שלישי שיוצר את ההתקשרות איתם, כמו רשתות השותפים (affiliates) או גוגל אדסנס, אזי לא אכפת לי שבזמן שאני אקטול את תנובה, תופיע פרסומת אליה באותו העמוד. מי שלא יודע, מי שמציב פרסומות אדסנס של גוגל, לא יכול, מבחינת תנאי השימוש- להכפיש את גוגל בבלוג שלו. אבסורדי? כן. תופס משפטית? ועוד איך.
למי שלא מאמין, דוגמא טובה ניתן למצוא היום אצל יובל דרור, שהסביר בפוסט מנומק שנקרא “מנהל עסקים. ישראבלוף” עד כמה המכללות למנהל עסקים בישראל הם ברמה ירודה ובכלל מדוע התואר הזה בישראל לא שווה לנייר שמודפס עליו. באותו העמוד גוגל אדסנס שלפה פרסומת של… כן כן.. התוכנית ללימודי מנהל עסקים של המרכז הבינתחומי בהרצליה.
מה המסקנה? השאת רווחים בדרכים שלא מתנות בלוגר או מפרסם אחר ישירות באינטרסים של הגוף המפרסם, היא חשובה, אפשרית ואפילו הגיונית מאוד. אבל חשוב לזכור שבלוגר שמחליט להפוך את הבלוג שלו למקור להשאת רווחים בצורה ישירה, יוצר בכל התקשרות שלו עוד מצב של ניגוד עיניינים ועוד מצב. והרי הייתרון הגדול המשיכה והגדולה של המדיום הזה, היא היותו חופשי, בלתי תלוי. ועל כן, בו תמצא האמת.
הבהרה: אני מדבר על פרשנות של מה שראוי בעיני שלי. ולא על משהו מוחלט.
השארת תגובה