אני לא בלוגר, וגם אתם לא. (דיון פתוח)
בעקבות כמה כנסים שהשתתפתי בהם לאחרונה, ולקראת כנס בלוגפרס הבא עלינו לטובה, עלתה בי המחשבה הבא, הסוגיה היא פילוסופית, הגדרתית, תקשורתית, עיתנואית ומשפטית. אבל זה מה שאני חושב, ואני אשמח דיעות אחרות:
אני שוחה. אבל אני לא שחיין, גם לא קרוב לזה.
אני מצייר, אבל אני לא צייר.
אני כותב סיפורת (מנסה לפחות), אבל אני לא מתקרב לקרסולי סופרים שאני קורא. וגם אם כן. מעולם לא הייתי קורא לעצמי סופר.
אני לא בלוגר. מעולם לא הייתי. אני איש שיש לו בלוג. למעשה, אין כמעט אף בלוגר בישראל. אולי אחת שאני יודע עליה.
לשמחתי, הבלוג שלי חביב על יותר אנשים ממה שחשבתי. אבל גם הציורים שלי כאלה. זה לא משנה את ההגדרה.
האם זו סמנטיקה בלבד? לא.
זו יותר כמו אבחנה חשובה שצריך לעשות בימינו, כשהמונחים מבלבלים את מי שמנסים להגדיר אותנו. אני מרגיש מיום ליום, שיותר ויותר אנשים טובעים במושגים, ומנסים לעצב עולם, על בסיס מצע ידע מעוות, שיש מי שנהנה מהעיוות, ויש מי שפועל לתקן אותו. למרות השעשוע שבדבר, בעיני זוהי בעיה אמיתית, אם נמשיך לקיים דיונים ברומו של העולם המופלא הזה, כשאנשים שמתיימרים להבין את מערכות היחסים, והדינמיקה בז’אנר הזה שנקרא ווב 2.0, ניזונים מקונספציות מוסלפות, שנובעות לעיתים מתמימות, ולעיתים מרצון חולני של “מומחים” להתפרסם על חשבון מחקר אמיתי ומדויק- לא נגיע לשום מקום. וחבל.
20 תגובות לפוסט “אני לא בלוגר, וגם אתם לא. (דיון פתוח)”
1 The man behind the machine 29 ביוני 2007 בשעה 6:06
הטעות שלך היא שאתה מקביל את הבלוגר לבעל מקצוע.
כל מי שיש לו בלוג והוא כותב בו הוא בלוגר, בדיוק כמו שכל מי שיש לו תעודת זהות ישראלית הוא אזרח, אפילו אם הוא לא מצביע או משלם מיסים.
וחוץ מזה - למה שיהיה לי אכפת? אני סך הכל מישהו שמסתתר מאחורי אתר. ביום שיתחילו לחלק לבלוגרים דיבידנדים, נחזור לדיון הזה.
עד אז הוא ישאר מיותר כמו הטורים של עידן אשר.
2 ולדי 29 ביוני 2007 בשעה 6:15
אם “בלוגר” הוא מקצוע - אזי אני ממש גרוע בזה, כי בחמש השנים האחרונות לא ראיתי שקל אחד מזה שאני מנהל בלוג. מעיתונות פרינט ראיתי יותר בתקופה הזו…
אם “בלוגר” הוא עיסוק - ככל הנראה זהו עיסוק מאוד בעייתי, מפני שהוא time-consuming מדי מכדי להיות תחביב, ולא מספיק מכניס, כאמור, על מנת שיוכל להתקרא מקצוע.
אם “בלוגר” הוא הוויה - אז אולי אני בלוגר, אבל אני ממש לא מסוג האנשים שרואים משהו ברחוב או בטלוויזיה וחושבים איך הם יכתבו על זה בבלוג. הפוסטים שלי נולדים במקרה, בטעות, לעתים כנגד כל ההגנות שאני מציב. הבלוג שלי הוא רק אמצעי תקשורת, ותו לא.
יותר מכל, לדעתי, “בלוגר” הוא מונח שמתקיים בעולם הוירטואלי, ולכן ככל שאתה יותר “בלוגר”, כך אתה חי יותר בוירטואל ופחות בעולם האמיתי. ואני, היות ויש לי חיים אמיתיים לגמרי ועמוסים למדי בעולם האמיתי, לא יכול, לפי ההגדרה הזו, להיות בלוגר באמת. אני סתם כותב משהו שנראה כמו בלוג.
3 אריק 29 ביוני 2007 בשעה 6:58
אתה לא צייר כי אתה לא מגדיר את עצמך ככזה. ומה אם היית מחליט יום אחד שאתה צייר, האם מישהו יכל לשלול ממך את ההגדרה הזו (לאור העובדה שאתה מצייר)?
4 aviadk 29 ביוני 2007 בשעה 7:10
ורק אני אגיב שאם המצולמים בתמונה (מלבד ולדי?) הם האנשים שמחזיקים בלוג בישראל - הרי שבעוד דור לא יהיו כאלה?
5 אמיר ד. 29 ביוני 2007 בשעה 7:12
מאיפה התמונות? נראה כמו תור לקופת חולים
6 אפי פוקס 29 ביוני 2007 בשעה 7:36
מצויין. בידיוק הדיון שרציתי לעורר.
מישל פוקו פעם דיבר על זה ש”המחבר”, זה שמגדיר את השיח, הוא שורש הבעיה להגעה לחקר האמת. כשהתחלתי את הדיונים על הקוד האתי, בין אם פה בבלוג, ברחוב, או בפאנלים מכובדים, גיליתי יותר מידי אנשים ששמו אותם, או ששמו את עצמם בתפקיד “המחבר”, אלא שקובעים את הטרמינולוגיה בעולם החדש הזה. לפעמים, אפילו מקורה המילולי של המילה הכתובה, או המושמעת היא מקור בעיות עתידיות של הדרה. על כך כתבו מוריי יופי תירוש, וצבי טריגר לא אחת. ראו את “סיפור של אונס ולא יותר“- (כמה רלוונטי היום). וספרו המופתי של טריגר “ללא מילים”.
ומה הכל קשור לשאלה?
ולדי, חנן, אפלטון(אורי), “ושאר בלוגרים” היו עדיי לפרופ’ שצעק מהקהל באמצע הפאנל (שממנו התמונות שבפוסט) משפט בסגנון: “בלוג שאין לו תגובות הוא לא בלוג”. שאלתי אותו מהבמה “מי אמר את זה?”. הוא השיב “ככה זה בספרות המקצועית”. “ומי כתב אותה?” שאלתי. והוא הפטיר בי ב”פחחח” אקדמי מלומד שניסה להראות זעזוע מכך שאני יוצא נגד משנות דרבנן, החוקרים המלומדים, אבל הסגיר את אם כל השאלות.
המענה לשאלות “מה הוא בלוג”, “מה הוא בלוגר” הוא המפתח שצריך למצוא לפני שאנחנו מדברים על קוד אתי, על אחריות משפטית, ועל 80% מהפאנלים שיועלו בכנס בלוגפרנס הקרוב.
במהלך הדברים שדבורית שרגל נשאה בפאנל נולד לו דיון משנה שהיום רק הבנתי את חשיבותו. האם “בלוגר” הוא מקצוע? שיוך? הוויה? ומי מגדיר את נשוא המונח הזה? הוא עצמו? החברה שאופפת אותו? או שמא זה בכלל מונח טכנולוגי.
אני מאמין שמרגע שההתייחסות הרצינית כל כך של המדיה הישנה, ושל מלומדים מתחומים שונים (משפט, תקשורת, מדעי ההתנהגות ועוד) התחילה ליצור שיח. צריך לזכור את דבריו של פוקו מלפני 30 ו40 שנה. לא לתת לאנשים, מכובדים ככל שיהיו, להגדיר את השיח, כשכל גדולתו של המדיום החופשי והפרטי הזה, כמו שכרמל וייסמן, מכנה אותו (ובצדק)- הוא בכך שאין בו אמת אחת, מוחלטת שקובעים יחצ”נים, בעלי הון, המדינה, או שאר גורמי כוח. יש בו אמת סובייקטיבית של הרבה אנשים. היא, יותר מכל, “האמת האמיתית” אם אפשר לקרוא לה כך. ושום פרופ’ מכובד, יחצ”ן מיומן, משפטן מבריק, לא יוכלו לשנות את זה.
לסיכום, אני חושב שאני יותר ויותר מבין את כרמל, וניסח את זה ולדי בצורה כמעט מושלמת. מי מגדיר אותי? אתם? אני? הטכנולוגיה. זה הדיון שצריך לעורר. גם בו, לשמחתי, לא תמצאו אמת אחת ומוחלטת.
7 יהונתן 29 ביוני 2007 בשעה 9:18
רק כי זה מה שכתבתי כל השבוע: (הציטוטים מעבודה סמינריונית שלי)
הכתיבה בבלוג מאופיינת כמספקת חמישה צרכים בסיסיים1: (1) עדכון מכרים על מעשים ופעילויות (2) הבעת דעה והשפעה על אחרים (3) חיפוש אחר דעתם של אחרים והיזון חוזר מהם (4) חשיבה באמצעות כתיבה (5) שחרור מתח רגשי.
במבט על ארבעה מתוך חמישה ה’צרכים’ המפורטים כאן, ניתן לראות כי רוב הצרכים הם צרכים חברתיים ולא צרכים פרטיים. במחקרם של נארדי ואחרים מצוטטים לא מעט בלוגרים שהחלו לכתוב בכדי לתקשר עם חבריהם2. התקשורת והחברתיות כנושא לכשעצמו מסביר מדוע עשויה להווצר קהילה של בלוגרים עם נורמות משלהם ועם סנקציות, אמצעי תקשורת ואפילו קונטורלרים של ידע.
יאיר-עמיחי המבורגר טוען3 כי אחד הסיבות המניעות אנשים לכתיבת בלוג היא בדידות ורצון להיות חלק מחברה. לטענתו “כאשר נבדק הקשר בין רמת הבדידות של הבלוגר והמוטיבציה הדומיננטית שלו, נמצא שככל שבדידות הבלוגר גבוהה יותר, כך גבוהה יותר המוטיבציה להכרת אנשים בשלב פתיחת הבלוג. ככל שהבדידות גבוהה יותר, המוטיבציה של לחץ חברתי בשלב הפתיחה נמוכה יותר” כמו כן, לטענתו הסיבה לכתיבה בבלוג שונה מהסיבה לפתיחת הבלוג4: “כך, ניתן לראות מהתוצאות למשל כי המוטיבציה הדומיננטית בשלב השימור היא למידה אודות העצמי, תיעוד, שמירת קשר, להעלות נושא חשוב למודעות ובידור.“
כמו כן, פעילות ה”חשיבה באמצעות כתיבה” גם מוסברת כאלמנט חברתי, שכן החברה משתפת את הכותב בדעותיה ומסייעת לו להגיע לתובנות אחרות על ידי כך שהוא חולק עמם את מחשבותיו.
מילר ושפרד5 טוענת כי הבלוג הוא חלק מז’אנר היומנים האישיים שהפך להיות כה פופולרי בשנים האחרונות בתחום הספרות, וכי התוכן הוא החלק החשוב בבלוג כיוון שהוא מייצג את חירות הבחירה של הכותבים. הסיבה העיקרית בה ז’אנר הבלוגים מצליח כל כך הוא כיוון שהוא משלב שני אלמנטים בתרבות הצריכה: הדרישה למידיות והאישיות המופרזת. בניגוד לתכניות ריאליטי, כשם שמזכירים מילר ושפרד כעוד פן בהפיכת התרבות לאישית, הבלוג משודר תמיד ובאופן זמין למדי. המציצנות של הקוראים הופכת את השיח בבלוג למה שיוצר עניין לקורא ולכותב.
האם הבלוגרים הם קהילה?
לפי מחקרם של נארדי ואח’ הכתיבה בבלוג היא כתיבה קהילתית מטבעה1, כשבלוגרים משכנעים חברים לכתוב בבלוג ומגיבים קבועים הופכים לכותבי בלוגים בעצמם. לדברי נארדי, בלוגרים המשיכו לכתוב כשהבינו כי אנשים באמת קוראים את מה שכתבו, כשהפעילות החברתית של בלוגרים כוללת קריאת בלוגים אחרים על מנת ‘להיות בעניינים’; לדבריהם בלוגרים נטו לשנות את מושאי ונושאי הכתיבה שלהם כתגובה לתגובות הקהל בבלוג.
לדברי הרינג ואח’, האפשרות לתגובה בבלוג (ולקישורים לבלוגים אחרים כתגובה) היא חלק מהמאפיינים שיוצרים קהילה בז’אנר הבלוגים2.
קונטרולרים
כפי שמתאר גלדוול3 בפרק השני בספרו “The Tipping Point “ ישנם מספר אנשים שמהווים צמתי מידע מרכזיים. אותם צמתים מתחלקים, לטענתו של גלדוול, ל(1) קונקטורים4, שמאופיינים על ידי התכונה העיקרית של היכרות עם מספר רב של אנשים בצורה שטחית אך קרובה. הקונקטורים הם אנשים שמכירים אנשים רבים נכונים5, וכל אדם יכול להגיע אליהם בצורה קלה יחסית על ידי מספר מועט של קשרים. (2) מבינים (Mavens)6 אשר הם אנשים שמיודעים לכל הפרטים הקטנים ואוספים מידע על מנת להציג אותו בפני אחרים בצורה קונסיסטנטית כדי לייעל את הפעולה החברתית שלהם.
שתי הפונקציות של צמתי המידע קיימות בבלוגוספרה הישראלית ויוצרות קהילה שמושפעת ומשפיעה על עצמה באמצעות אותן צמתים. ההבדל העיקרי בין צמתי המידע הוא שבעוד שהקונקטורים מזרימים מידע ומהווים “שומרי סף” לעיתים בסך הכל7 ומקבלים את המידע בצורה אקראית למחצה או אף יזומה, הMavens מקבלים מידע ומנסים להציפו על מנת לשנות את התנהגותם של פרטים8.
ישנן לא מעט דוגמאות לקונקטורים וMavens בבלוגוספרה הישראלית אשר מסייעים ליצירת נורמות על ידי שימוש בביטוי כאמצעי השפעה. האלפא-בלוגרים בישראל מקושרים בצורה יחסית קרובה אחד לשני ומנהלים מספר פורומים בהם מנוהלות שיחות לא רשמיות9. בנוסף לקישורים בין בלוג לבלוג ותגובות בבלוג, הקישור הרב בין קבוצות האלפא-בלוגרים מאפשרת למידע לזרום ולצוף יחסית מהר בקהילה. אותם קשרים מאפשרים לאלפא-בלוגרים להיות נקודות קישור בין בלוגרים ובין קוראים במידה ואלו צריכים משהו. בלוגרים אחרים מתפקדים לעיתים כקונקטורים בין בלוגרים וקוראים לבין אנשים מחוץ לקהילת הבלוגים10. אולם, מי שמתפקדים בצורה מובהקת כקונקטורים בבלוגוספרה הם האגרגטורים.
8 יהונתן 29 ביוני 2007 בשעה 9:19
אה, והפואנטה:
בלוגר הוא לא מקצוע, הוא לא תחביב, בלוגר הוא השתייכות לקהילה של כותבי בלוגרים שמנהלים אינטראקציה ומקבלים על עצמם סטים של נורמות חברתיות.
9 אפי פוקס 29 ביוני 2007 בשעה 9:23
אני חייב לזוז (לתל אביב!) אתה סולח לי שדילגתי ישר לפואנטה…?
והשאלה הקשה: לפי מה שאתה אומר, מי שמחזיק בלוג, ואינו מנהל שום אינטראקציה עם בלוגים אחרים, הוא לא בלוגר…?
10 Morin 29 ביוני 2007 בשעה 9:34
אני לא קונה את זה.
רוני סומק הוא משורר, מהמוערכים שבהם. במסגרת היותו משורר הוא כותב שירה, ואולי אפילו מקבל תמלוגים על ספרי השירה שהוציא (מומלצים בחום, אגב). אבל רוני סומק הוא משורר ישראלי שנאלץ להתפרנס מהוראה בתיכון במשך שנים רבות (ואולי נהנה מזה, אם תחטט בראיונות איתו אולי תגלה).
אם בלוגר הוא מי שמתפרנס מהבלוג שלו, החלת הגדרה זו על תחומים אחרים תפסול את רוב הסופרים והמשוררים.
אם בלוגר הוא מי שמרוויח משהו מהבלוג, כל מי ששם מודעות ומרוויח שמונים שקל בשנה הוא בלוגר.
האם בלוגר היא הגדרה חברתית, או אישית, כפי שמשורר מוגדר כמשורר? (גם לפני שנמצא כתב עת שיפרסם את שיריו? האם איכותם היא שנחשבת, גם אם יתפרסמו אחרי מותו, או לעולם לא? מה אם הוא מגדיר את עצמו “סתם גרפומן”?)
אני חושבת שהנסיון להגדיר הוא עקר מעיקרו. קל לומר שמישהו הוא בלוגר, או משורר, וקל לפסול את הטענה על סמך סטנדרטים מסויימים. אבל אם דעתך נוגדת את הקונצנזוס, המוסכמה הרחבה בקרב העוסקים בתחום או הקהל הרחב (מי שלא מתפרנס מבלוג אינו בלוגר, או שאם זה לא ממושקל ומחורז זה לא שירה, מהשירה בפרוזה של אוסקר ויילד ועד ויסלבה שימבורסקה) - אם דעתך פוסלת את רוב התחום או דומיננטה שלטת בו - אז דעתך לא מועילה הרבה. אי אפשר להסתמך עליה, אי אפשר להתחיל לדון בכלל, בגלל חוסר תואם בהגדרות.
11 יהונתן 29 ביוני 2007 בשעה 9:42
בתשובה לשאלתך, כן.
מי ש”סתם” כותב בלוג ולא מנהל את האספקטים הקהילתיים הוא כותב בלוג. מי שמגיב אצל אחרים, קורא אחרים, מנהל את חיי החברה שלו בבלוגוספרה, הוא בלוגר.
12 ארגונאוט 29 ביוני 2007 בשעה 10:17
אפי, מרוב התעסקות בהגדרות בורחת המהות.
אם אינך יודע להגיד מ(י)הו בלוגר, גם אינך יכול להצהיר מ(י)הו לא. לכן לא ברור לי על סמך מה דבורית כן בלוגרית ואני ואתה לא.
“שחיין”, “צייר”, “סופר” - כולם מוסכמות חברתיות. אין להצהרה אישית בעניין שום משקל. אלו חותמות שמוענקות לנו על ידי אחרים. הקטגוריות האלו נוצרות רק מתוך הכרה, ראשית לכל, בקיומה של קהילה.
הטענה של ולדי למעלה, ש”בלוגר” קיים רק בעולם הוירטואלי נראית לי גם תמוהה. כל מי שיושב מאחורי המקלדת מקליד בזמן ממשי מילים ממשיות על תחושות וארועים ממשיים, סביב נושאים שמשפיעים בעולם הממשי, ומעורר תגובות ותחושות ממשיות לחלוטין. לאחרונה יש שגם נפגשים לכנסים בעולם הממשי, בשר ודם נושם ומצלם, ואפילו מעלים פה ושם תמיהה על דמות וירטואלית שטרם נחשפה. בלוגינג היא פעילות ממשית לחלוטין, בפלטפורמה ממשית לחלוטין, בעלת השפעה ממשית לחלוטין, גם אם איננו יכולים לתת בה הגדרה סגורה.
הקושי בהגדרה קיים גם בדברים חשובים אחרים. למשל - מהי מצויינות? מהו הזמן? מהם חיים? זה לא מונע מאיתנו להתעסק באספקטים שלהם מבלי לפקפק בעצם קיומם. גם ידע חלקי הוא ידע מהותי.
אינני מבין לשם מה לגייס את פוקו. או אולי מוטב לומר שעוד מוקדם להכנס לויכוח ההוא. עוד טרם שאלת הסמכות יש לברר את שאלת הקהילתיות. האם בלוגינג הוא עניין אישי בלבד. מעשה בדד. אם כן - כל שאלת הקוד האתי מתפוגגת מעצמה. ווב 1.0 היה כזה. באתרי אני אדון לעצמי. כפוף, כמובן, למשטר המדינה. נושא באחריות מוסרית ומשפטית לפי קודים חיצוניים. לא שלא היו בעיות, אבל הכתובת הייתה פחות או יותר ברורה. ובבלוגים?
ראה איך זימנת את הדיון. ראה כמה חשוב דף התגובות. ראה איזה הבדל בין מה שקורה כאן, או אצל כרמל, לבין האתרים של נעמה כרמי או אורית קמיר. שני סוגי האתרים שייכים לאותה מחלקה? שאלה. יש משותף ויש שונה. המבחן לטעמי הוא מבחן הקהילה. עד כמה האתר והכותב נסמכים על קיומה של קבוצה מובדלת וברורה. יש מנויים? ציטוטים הדדיים? תגובות, עדכונים שוטפים, אתר גג מובחן לאכסניה של קבוצת כותבים? זהו בלוג וכותבו בלוגר, ואין צורך לדוש בחייו הפרטיים ובמוטיבציות שהביאוהו לכתיבה. כעת נתחיל להסיר אחד אחד מהמאפיינים, ונשאל מתי חדל האתר מלהיות בלוג. אפשר לעשות את התרגיל על אתרים מוכרים.
קריטי נראים לי ציטוטים הדדיים. זה הדבר היחיד שמרחיק את וואינט, למשל, מלהיות בלוג. או את מה שמתחזה להיות בלוגים באתר הארץ. זה מה שמשאיר את נעמה כרמי כבלוגרית.
אני אומר שוב: בלוגינג היא פעילות הדדית. קהילתית. הקהילות יכולות להיות אמורפיות, להווצר אד-הוק ולהתפוגג, אבל בלעדיהן אין קיום לבלוג ולבלוגר. בלעדיהן הוא אתר 1.0 .
אז אולי הקריאה של הפרופ’ שהזכרת לא הייתה מדויקת לחלוטין, אולי באמת אפשר בלי תגובות, אבל רוחה כן הייתה נכונה. אי אפשר בלוג בלי קהילה. בלי הגרוי שמספקים אנשים אחרים, מובחנים. ברורים. בשמם או בניק שהולך ולובש זהות במרחב שנפרש על ידי המשתתפים.
וכשיש משתתפים אחרים, ההגדרה היא כבר לא לעצמך.
13 שרון 29 ביוני 2007 בשעה 10:20
אויש, הדיון הזה מרתק.
אני עדיין דבקה בטיעון (שהעליתי בתגובה לאיזו תגובונת שלך אצלי לפני כמה ימים) לפיו “בלוגר” הוא היבט הנובע מהגדרה עצמית אישית. אתה יכול להיות אחד שמצייר, ואתה יכול להגדיר את עצמך “אמן”. הכל כחלק מההגדרה העצמית של כל אדם (שאולי נגזרת מן התפקיד שאותו מימד ממלא בחייו).
מה אני? (לפי סדר לא מחייב)
אשה, יהודיה, אגנוסטית-אפאטית, גיקית, פמיניסטית, שמתעסקת באמנות דיגיטלית (ההגדרה העצמית שלי כ”אמנית תלתמימד” נמחקה מהרשימה כשההשראה נעלמה), וגם בלוגרית.
בטח קיימים עוד כמה מימדים ששכחתי כרגע, אבל אין ספק שהם חלק מההגדרה העצמית שלי לפי סדר זה או אחר.
ולא - “סרגנית” או “אובססיבית לפנקייקס/סושי” הם לא חלק מן ההגדרה העצמית שלי.
[יופי, יהונתן, עכשיו אני יכולה לצטט אותך (ואת כל שאר הדיון הזה) אצלי בסמינריון!
]
14 שרון 29 ביוני 2007 בשעה 10:30
ובעניין התגובות שארגונאוט הספיק להרחיב לגביו בזמן שכתבתי את התגובה שלי…
עם כל זה שאני מאמינה בהחלט שאחד המימדים החשובים ביותר בבלוג הוא התגובות (ע”ע פוסט שלי מלפני מספר שבועות בנושא על המגיבים כ”כותבי משנה”), אני חושבת שהכרחי להפריד בין האקט של כתיבה בבלוג לבין האינטראקציה בין כותב הבלוג לבין קוראיו.
אין ספק שהדו-כיווניות הזו חשובה (לצורך קידום הדיון וההתייחסות לכתיבה בבלוג), אבל היא לא הכרחית.
אני לא חושבת שנכון יהיה לומר שאורית קמיר או נעמה כרמי (או חנן כהן עד לא מזמן) אינן מנהלות בלוג - הן פשוט בוחרות “לשדר” באופן חד-כיווני בלבד, ולאפשר לדיון שהן מעוררות להתרחש במקומות אחרים. מעניין לשאול אותן איך הן מגדירות את הדבר הזה שהן כותבות בו.
לחלופין - גיאחה מ”העונג” אינו מגדיר את “העונג” ככבלוג, למרות שמבחינה טכנית, הרי שאין ספק שהוא כזה. אם הוא לא בלוג, אז מהו? מגזין רשת שפתוח לדיונים?
15 נדב 29 ביוני 2007 בשעה 10:55
אפי,
לדעתי הצנועה בלוגר הוא מי שיש לו יומן-רשת.
כל ניסיון לאיפיון מעבר לכך אינו במקום.
(וויקפדיה, שהיא מקור לא מושלם אבל כלל לא רע לתרבות אינטרנט פופולרית, מסכימה איתי)
בלוג היא פלטפורמה לניהול תוכן בווב. אתה לא מתחייב לכלום כשאתה משתמש בה. אתה פשוט עושה זאת.
מיתוג של “בלוגר” למשהו יותר צר הינה תופעה של אנשים להבניית המציאות ע”י מונחים צרים יותר בכדי להגיע למשמעות מדויקת יותר, או מסיבות אחרות, שיצויינו בסוף.
אם אנשים התרגלו לכנות עיתונאי רשת כבלוגרים, רק משום שכך הם הוצגו בתקשורת, או בגלל שהם שייכו בטעות את ההגדרה למשהו אחר, זבש”ם. המציאות מאפשרת לכל אחד להשתמש בפלטפורמה כרצונה, והוא לא חייב לוותר כל הכינוי “בלוגר” כי למישהו זה לא מתאים. אם אותו אדם התרגל שבלוגר זה משהו אחר - מצטער, המונח תפוס.
וכדאי לשים לתופעה נוספת:
ניסיונות של גופי תקשורת קיימים לצמצם את המונח בלוגר להגדרה המתאימה להם: בטלוויזיה, בלוגר זה בעיקר מי שמצלם עצמו בוידאו, ולא סתם, גם משודר בטלוויזיה (עדיף בערוץ שלהם).
[חשבתי לכתוב כל זה פוסט, אבל עוד הבלוג שלי ממש לא גמור, הוא באלפא]
16 אלעד 29 ביוני 2007 בשעה 11:30
נדב גנב לי את הציטוט מהויקי:
מעבר לזה אתה לא רוצה להגדיר את עצמך כבלוגר, אל. מה זה בדיוק משנה? הרי כבלוגר אין לך מחויבות חוקית כמו עו”ד ואפילו לא מחויבות חברתית.
17 נתי 30 ביוני 2007 בשעה 12:46
אפי,
הנסיונות להגדיר הם עוד נסיון לשלוט ולשים גבולות (קצת כמו הקוד האתי)
הרוח של הבלוגיספרה היא אנרכיסטית לכן אני מתנגד בתוקף לכל נסיון להגדיר ולכוון.
אתה מדבר על “מומחים שרוצים להתפרסם בצורה חולנית” - אבל הדרך שלך לעורר דיון בעולם הבלוגים דרך קוד אתי ונסיונות “הגדרה” מריחים כמו נסיון לעשות בדיוק את אותו הדבר. (ואולי אף גרוע מכך - ליצור סוג של “מערכת” בה יהיו כאלו ששולטים ומגדירים (מנסחי קודים אתיים למשל..)
* הדברים נכתבים בידידות וברוח טובה…
18 שוקיג 30 ביוני 2007 בשעה 1:10
אפי, אתה קצת מגזים. קצת.
יש היום לא מעט בלוגים ישראליים טובים. אולי לא מספיק, אבל בהחלט לא עניין לזלזל בו.
אני אומר לך את זה כמי שלא רק מחזיק שלושה (סליחה, ארבעה) בלוגים פעילים, אלא גם כמי שקורא עשרות בלוגים בקביעות (בעברית ובאנגלית). אני גם מבקר כל שבוע בכמה מאות בלוגים שקשורים לתחומים בהם אני עובד ו/או מתעניין.
מאחורי כמה מהבלוגים הטובים בישראל עומדים אנשים שמחוברים מאד לכתיבה, למדיום ולקהל שלהם. יש אפילו אנשים שיצרו ז’אנרים של כתיבה בלוגרית עברית, ורק בשביל לא לשכוח ולהעליב מישהו אני לא נותן רשימה.
האנשים האלה הם ללא ספק בלוגרים.
נכון שמדובר בעשרות בודדות של אנשים מתוך רבבות בלוגים ישראליים, ואני חושב שזה שיעור נמוך יחסית למה שקורה בארה”ב (אם כי רוב האמריקנים, בממוצע, הרבה יותר עילגים, רדודים ומשעממים מהישראלים, איך שלא מסתכלים על זה).
בישראל הבלוגים משכו הרבה פקאצות, כי אמרו להן שמדובר ב”יומן רשת” והן הבינו Web journal, לא Web log. למעשה, כך מבינים את המושג בלוג גם רוב האנשים בתקשורת, והם הנחילו את המושגים השגויים הללו לצרכני התקשורת, וזהו גורם מעכב.
מצד שני, זה שיש כאן אתגר זו לא סיבה להרים ידיים אלא לשנס מותניים.
במילים אחרות: יש בישראל קהילה של בלוגרים. אתה יכול להתאמץ להיות חלק ממנה או לא, ולנסות לתרום ולשפר או לא, אבל להכחיש את קיומה בגלל - סליחה מראש - רגשות הנחיתות הפרובינציאליים שלך לא מקדם שום דבר.
19 אפי פוקס 30 ביוני 2007 בשעה 7:13
ברשותכם אני אגיב רק לחלק בצורה מלאה:
ארגונאוט- מאז אותו הסיכום שהוליד את הביקור שלי אצלך, מצאתי בך מקור נפלא לביקורת עיניינית. בכל זאת, כאחד שהעלה אצלי את הביקורת העצמית הזו- שבה אתה רמזת בכתיבה שלך ובהתייחסות שלך לכך ששאלת “מי הם אלה שעומדים פה ומגדירים?”, ו”מי הוא בלוגר בכלל? והאם דמות פסדונימית צריכה לכפך לחוקים?” ושאר שאלות שורשיות וחשובות. התחושה האפשרית שיש פה רתימת עגלה לפני הסוסים גרמה קודם כל לשאול את השאלות הקשות (שבאמת אין לי תשובה אליהן. הכותרת, כבר אפשר להבין, הייתה בשביל ליצור את הדיון הפורה הזה, לפעמים “העלבת הציבור” מייצרת אמוציות שמייצרות תגובות נהדרות, כמו שיש כאן). אתה לא זה שרמזת שקודם ראוי נגדיר את המושגים, ואז, אם בכלל יהיה צורך, נגדיר את המוסכמות? זה קצת סותר את מה שרשמת כאן:
שוקי- אני מגזים. הרבה. אבל אתה חשבת שאני מנסה להתריס נגד הקהילה (חס וחלילה). ואני רק ניסיתי לשאול האם בלוגר הוא מקצוע, שיוך, הגדרה עצמאית או חברתית, או שיכול להיות שאדם רושם בלוג, והוא אינו בלוגר. (ופרובנציאליות בתוכעס שלי. לא ראית בפוסט האחרון שאני שחצן ניימ-דרופר שמלא בעצמי?)
נתי- או שלא קראת את התגובה שלי, או שאני/אתה לא מבין*. כל הפוסט הזה והדיון הזה נובע רק בגלל שאני חושב שצריך לשמור על העולם הזה חופשי, ושאלה שמגדירים מלמעלה או מבחוץ עושים לו נזק. (הכל מאהבה גדולה אפילו יותר
)
אלעד- לשם שינוי הדיון הזה לא היה משפטי, ולא דיברתי על נפקות משפטית. אלא רק על מושגים, ועל איך שההגדרה של המילה יוצרת מהות, והמהות משליכה על ההתנהגות של החברה. אגב, ההגדרה שהבאת מהוויקי, היא הגדרה טאוטולוגית. זה כמו להגין שצייר הוא איש שמצייר. היא לא עוזרת בפיצוח החידה. אם בכלל יש לה תשובה. כמו שראית, רק בתגובות לפוסט הזה, חלוקות הדיעות האם בלוגרית שלא מאפשרת תגובות, לא מתייחסת לשום דבר מלבד עיסוקה ורק מפרסמת מאמרים בפלטפורמה של בלוג היא בלוגרית בכלל. (אני חושב שעדיין- היא כן)
נדב- אתה קולע בידיוק לדעתי. וגם לביקורת שלי נגד האקדמיה/המדיה הישנה- בעוד שאני חושב שההגדרה היא טכנולוגית, ולא אחרת. גופי המדיה עושים בידיוק את מה שאמרת, מטעמים של רצון לדייק בעולם הכי לא מדוייק בעולם (וזו הגאוניות שבו), אתה ניסחת את זה אפילו טוב יותר:
מורין- כמה שעזרת לי לקנח את הרעיון שלי עם ההשראה המופלאה: אני חושב שדווקא רוני סומק הגדיר בידיוק את מה שאני רואה בבלוג באחד משיריו:
שוב, למי שחושב שהעלתי בפוסט או בתגובה הזו וקודמותיה דיעה מוגמרת- אני לא יודע מה התשובה. אני לא יודע מי הוא בלוגר. לדעתי, עמק השווה יוכל להיות ברור רק כשההגדרה תהיה טכנולוגי- משמע, מי שמחזיק מערכת לפרסום בלוג, הוא בלוגר. אחרת אנחנו נאלץ להסתפק במגוון הדיעות המעולות והמנומקות שקראתי פה (ולא שיש משהו פסול בזה).
אני מנסה לחתור לכך, שרעיונות מלאי כוונות טובות (שזה כל מה שטמון בהן למרות רמיזותיו החבריות של חברי היקר נתי) כמו קוד אתי, כמו תחרות בלוגים עצמאיים, ויוזמות אחרות, לא יכולים לנוע קדימה בתחושת סיפוק מלאה, לפני שאנחנו מבינים את הטרמינולוגיה, ואולי מבינים, שאין טרמינולוגיה, נתי קרא לזה אנרכיזם. כרמל קוראת לזה חופש. אני לא יודע איך לקרוא לזה, אבל זה בכל מקרה. מרתק.
20 ארגונאוט 30 ביוני 2007 בשעה 10:36
בוקר טוב אפי,
רק כדי להעמיד דברים על דיוקם:
צמד הציטוטים הראשונים ששייכת לי, מהיכן? הם לא נושאים את רוח דברי. “מי הם אלו שעומדים כאן ומגדירים” נשמע קנטרני, וזו ממש לא עמדתי. להפך, אני חושב שמרבה עיסוק מרבה חכמה, ומברך גם על עיסוק אקדמי בסוגיה. זה מבטיח, לכל הפחות, תשומת לב, עדות לכך שמתרחש משהו בעל חשיבות וגיוס כלי חשיבה מתקדמים, שאיני משלה את עצמי שניחנתי בכולם. גם פוקו, כזכור (תכף אשוב להזכירו), היה באקדמיה.
השאלה שלי לגבי דמות פסבדונימית הייתה אחרת. אין לי שום ספק שדמות פסבדונימית, כדי לשרוד, חייבת לכפוף לחוקים. היא מתגבשת הרי רק מתוך אינטראקציה עם דמויות אחרות (ממשיות או פסבדונימיות), ורק הן מאפשרות לה לממש את יכולת הביטוי. השאלה היא לאלו חוקים (או נורמות) עליה לכפוף.
אם דמות פסבדונימית היא אדם ככל האדם, רק מוסט, יש לנו כבר מערכת בנויה, וניתן להעתיק אותה גם למרחב שאנו פורסים כאן. נדמה לי שזו עמדת המוצא של כל הדוברים והמגיבים בכנס שהיה, כולל אתה. אבל אני מעלה תמיהה - אם דמות כזו אינה אדם מלא, או אז נפתחת זירה מרתקת ביותר, זירה שהיא כמעט ניסוי בזמן אמת, שאפשר לראות בו איך מתגבשת אתיקה מתאימה. ובמצב כזה, לא רק שאני רוצה להיות גם משתתף וגם צופה, אני ממש מעוניין לשמוע את דעתם של המומחים למבט על תופעות ולניתוח חברה, ומזמין אותם פנימה בנפש חפצה. לי הם לא מפריעים. שיסתכלו, ויספרו, מה יש? רק אשכיל. אבין את עצמי ואת סביבתי.
ההגדרות נדרשות לא כדי שיהיו תלויות בחלל הריק. “מהו בלוג” היא שאלה שמעניינת רק בהקשרים שבהם היא עולה. כולנו מסכימים שיש כאן תופעה. שעולים קשיים. כולנו מתעניינים. צריך להתחיל באיפיון, וצריך מתודה מתאימה.
“הויכוח ההוא”, בקשר לציטוט סביב פוקו, הוא לא הויכוח על מהות הבלוגים אלא על יחסיות האמת ושאלת ה”מחבר” וה”סמכות”. מי שיחזיק בעמדות היחסיות, מן הסתם יגזור מהן אתיקה שונה מהאתיקה שיבקש אורי, אבל אנחנו עדיין לא ממש שם. אנחנו עוד עוסקים בלברר מהי המערכת המדוברת.
השארת תגובה